צעירה בת 100
איך שראיתי את הכתבה הזו בפרונט של מעריב נשפך לי על הפנים חיוך משועשע, ונזכרתי בתגובות של חלק מהגולשים לגבי גילי הנקוב בכרטיס 100, שאני נראית צעירה ודי טוב "לגילי", וכדומה...
מעריב עמוד ראשון 4.10.10 צעירה בת 100....
(הכתבה סרוקה מצורפת לפוסט במקור שלינק ממנו בסוף המאמר)
האמת, עם יד על הלב, מי מאתנו אינו מרגיש פעמים רבות: פעם כבן טיפש עשרה מלא מרץ רוח שטות, ופעם כאיש שהזקנה קפצה עליו ואין לו כח לכלום? למעשה רבות יותר הפעמים שאנו חשים בגילים שונים, הכל מלבד הגיל שלנו.
וכל זה "בביפנוכו", הגוף - גילו אמיתי פחות או יותר, לא משקר, לא יעזור לנו כלום.
בעידן זה ולמעשה זו שאיפה במיוחד של המין הנשי, אך לא רק, מנסים ע"י אמצעים שונים בטכנולוגיה מתקדמת כמו : סיליקון, ניתוחים פלסטיים ועוד "לעזור לטבע" ולהחזיקו לפחות במראה צעיר, למרות שפעמים רבות זה חיצוני, מראה בלבד.
הרי גוף צעיר יראה וינהג כצעיר, וגוף בוגר יתפקד כבוגר, לא יעזרו שום "עזרים טקטיים", ניתוחים והתייפייפות. כשעושים לדוגמא ניתוחי מתיחת פנים לרוב מרגישים בזאת, זה נראה קצת לא טבעי ואחרי כמה שנים שוב צריכים לעשות אותו דבר.
והנפש? היא קשורה ממילא קשר ישיר עם הגוף הפנימי, לא זה החיצוני עם ה"עזרים" רק עם הגוף הזה יש לה תמיד סינכרוניזציה...
נתקלתי בנערה צעירה מאד שהיו בה בגרות ויכולות כשל אדם בשל ובוגר (למען האמת הרבה יותר מאשר לי לפעמים), ובמקרים אחרים במבוגרים שנוהגים בטיפשות ופזיזות שלא הייתה "מביישת" בן טיפש עשרה, פשוט בלתי ייאמן.
סתם הרהורים.....ערעורים...
ואם מדברים על גילאים, אז יש גיל לא רק לאנשים ולא רק למראה חיצוני או נפש פנימית, אלא גם לחפצים.
וכאן, עלי להודות שזה שטח בו אני מאד אוהבת דווקא את החפצים, הבניינים, עם הגילאים "המכובדים", אני אוהבת מאד את: העתיק, המט ליפול, המוזנח, הלא פועל הכי טוב, החלוד. בנושא זה אני מכורה לצילומיו ולראיית הדברים של בדלי.
אם זה בניין נטוש עתיק מט ליפול שחבויים בו המון חוויות וסיפורים, תמונה ישנה שרואים שהיא לפני 200 שנה וצולמה במצלמה "מימי אנטיוכוס", תכשיט, כלי נשק עתיק שלא רואים יותר, או בכלל פריט שרואים שנעשה בייצור ידני, אחד אחד, כמו פעם....ענתיקה אמיתי - אלה שובים את לבי.
למשל את השעון הזה, נתן לי אבי האהוב ז"ל, והוא ירש מאביו שלו. הוא אהב אותו, השתמש בו שנים רבות ותמיד טרח להזכיר לי שיש בו בנוסף גם "סטופר", ושהוא נוצר בייצור ידני ייחודי ע"י שען ששמו חרוט עליו, ביפו כנראה לפי הרבה יותר מ 200 שנים.
ראה זאת פעם שען ורצה "לתקן" לי את השעון כדי שבנוסף גם ילך ויפעל, הבהרתי לו שהשעון כפי שהוא טוב בעיני, ואינני מתכוונת לתת לו או לכל אחד אחר לתקנו. שנים רבות הוא תפקד ופעל בשירותו של סבי ואבי ז"ל, כעת לא, וגם כך הוא אהוב ומכובד.
שתדעו שהוא שוקל הרבה מכפי שזה נראה....לפעמים אני הולכת אתו על הצוואר, כי בעיני זה לא סתם "קישוט" זה תכשיט עם משמעות, ואני נותנת לו כבוד, הערכה, ואהבה כפי שהושקעו בו, ורואים שהושקעו.
אז לגבי צעירים בני 100 זה יחסי ותלוי במי ובמה אמורים הדברים כנראה...
ומי מאתנו לא נשאל ולא פעם אחת אם היה רוצה לחזור אחורנית בשנים? להיות צעיר יותר?
כלומר, הרי אין ניסים בעולם, אם תלך אחורנית בגיל זה יהיה גם ללא הניסיון, התובנות, והחוויות שרכשת בעמל רב...
האם אתם הייתם ממש רוצים בזאת ? :-)
התפרסם במקור בבלוג שלי כאן
bonbonyetta
http://cafe.themarker.com/user/114149/
התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד) http://cafe.themarker.com/user/114149/ bonbonyetta@walla.co.il
